בפני התנגדותו של המבקש לבקשה לביצוע תובענה על סכום קצוב שהגיש כנגדו המשיב, ללשכת ההוצאה לפועל באשדוד, בתיק שמספרו 2500841110, בה דרש המשיב סך של 8,000 ש"ח בגין יתרת פיצוי מוסכם שנקבע בין הצדדים בהסכם מכר דירה, שעל פי טענת המשיב, הופר על ידי המבקש.
לאחר שעיינתי בבקשה לביצוע ובכתב התביעה על נספחיו, בהתנגדות ובתצהיר על נספחיהם, בחקירת המבקש בפני ובסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין ההתנגדות להתקבל.
טענות המרכזית של המבקש הינה כי המשיב הציג בפניו מצג שווא, במסגרת המו"מ לקראת חתימתו של זכרון הדברים, כאשר טען שנכס המקרקעין שנועד למכירה הינו "בשלבי פרוייקט פינוי-בינוי". משמעות הדברים היא כי תיתכן הגדלה משמעותית של הנכס ושוויו, בעתיד.
טענה זו של המבקש, הנתמכת, לפחות לכאורה, בתדפיס שצירף לתצהירו מאתר האינטרנט "יד 2", לא נסתרה או "התמוטטה" בחקירתו הנגדית ולא התבררה כהגנת בדים.
כזכור, ההלכה בעניין בקשת רשות להתגונן, כפי שסוכמה בע"א 3374/05
אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', תקדין-עליון 2006(2), 1474 היא כי:
"מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן: זוסמן)). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.11.04) (להלן: עניין אלפי); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721). הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן
במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות
ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ". (ההדגשות שלי - י.ב.).
לטענת המשיב, המבקש מנוע או מושתק מהעלאת טענות בדבר מצג שווא, וזאת בשל העובדה כי המצג הנטען על ידו אינו מופיע, בכתב, בזכרון הדברים. ברם, כאמור לעיל, בשלב הדיוני בו אנו נמצאים, גם טענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה.
זאת ועוד, אם תתקבל טענתו של המבקש בדבר תוכנו של מצג השווא, ייתכן שתקום לו טענת הגנה, ולו לכאורה, המבוססת על מצג שווא רשלני של המשיב.
יפים לעניין זה הדברים הבאים מתוך פסק דינו של כב' הש' הבכיר ש' סרחאן בתאמ 3751/06
אס.סי.אר מהנדסים בע"מ נ' אליס עדי (נצרת), פורסם במאגרים:
סעיף 12 לחוק החוזים קובע את החובה הכללית לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת במהלך המשא ומתן לקראת כריתת החוזה. חובה זו מחייבת את הצדדים למשא ומתן החוזי לנהוג ביושר ובהגינות, האחד כלפי רעהו
. חובת הגילוי היא אחת החובות הנגזרות מעקרון תום הלב שאומץ בדין החוזי הישראלי וביתר ענפי המשפט כעקרון-על, וכמוהו היא מבטאת מגמה של סוציאליזציה וקביעת נורמות של התנהגות מוסרית במהלך המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, והפרתה עלולה להשתכלל, בנסיבות מסויימות עד כדי מצג שווא והטעיה, המעניקים לצד הנפגע זכות לביטול ההסכם (ע"א 6370/00קל בניין בע"מ נ' נ.ע.ר.מ רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נו (3) 289, 297 - 298 (2002); ע"א 494/74 חברת בית החשמונאים בע"מ נ' אהרוני, פ"ד ל (2) 141, 144 - 147 (1976); ע"א 3745/92 פסקל נ' מזרחי, פ"ד מח (2) 359, 361 - 362 (1994) ).
צד למשא ומתן חוזי חייב לגלות לשותפו למשא ומתן עובדות אשר לפי הדין, הנוהג או נסיבות העניין, חייב לגלותן (סעיף 15 לחוק החוזים). המדובר בחובה אקטיבית, ואינה מותנית בקיום יחסי אמון מיוחדים בין הצדדים למשא ומתן.
ברם, ככל שקיימים בין הצדדים למשא ומתן יחסי אמון מיוחדים יותר, כך תגבר החובה (ד"נ 7/81פנידר חברה להשקעות פיתוח ובניין בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לז (4) 673, 696 - 697 (1983); ע"א 5893/91טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ נ' דבאח, פ"ד מח (2) 573, 596 - 598 (1994) ; ג.שלו, דיני חוזים - החלק הכללי (2005), 15 -149).
19.
המצג הרשלני הוא, למעשה, קטגוריה משנית של עוולת הרשלנות, כהגדרתה בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח - 1968 (להלן: הפקודה) ותכליתו היא מניעת הטעייה. מוטלת על כל אדם החובה הכללית לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע נזק מאדם, שצריך לצפות, כי ייגרם לו נזק. החובה לנהוג זהירות במתן עצה, מידע או חוות-דעת, הורחבה והיא חלה גם על היחסים הטרום-חוזיים (ע"א 790/81
American Microsystem Inc
נ' אלביט מחשבים בע"מ, פ"ד לט (2) 785, 795 (1985) (להלן: "פרשת אלביט") ; נ' זלצמן, "הצהרה כוזבת רשלנית בשלב משא-ומתן לכריתת חוזה" עיוני משפט ח (תשמ"א-מ"ב) 55 ).
20.לעניין ההיצג הרשלני במהלך משא ומתן, נפסק בפרשת אלביט, כי:
"בהסתמך על הוראות סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ועל האמור לעיל,
כשבוחנים קיומה של עילה של התרשלות בהיצג רשלני במהלך משא ומתן, יש לבחון: האם הוכח היצג של עובדות; האם ההיצג לא היה מהימן, ובזהירות ושקידה ראויות היה על מציג העובדות לדעת, שההיצג אינו מבוסס; האם היה עליו לצפות, כי הצד האחר למשא-ומתן יסתמך על דבריו ויפעל על פיהם, ואם יפעל כך עלול להיגרם נזק פיסי לגוף שלו או לרכוש או נזק כלכלי לאחר; האם בפועל הסתמך האחר על ההיצג הרשלני וכתוצאה מכך נגרם לו נזק". (פרשת אלביט, שם, בעמ' 797)." (ההדגשות שלי - י.ב.).
לאור כל האמור לעיל, אני מתיר למבקש להתגונן בפני התביעה.
התביעה תידון בסדר דין מהיר ועל הצדדים לפעול בהתאם לאמור בתקנה 214ב1 לתקסד"א.
הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד ייקבעו על ידי בית המשפט, בתום הדיון התיק העיקרי.
ניתנה היום, ד' אדר תשע"ב, 27 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.